פסק-דין בתיק ת"א 34924-11-09

תביעה של לקוח כנגד עורך דינו, בגין הפרת הסכם ובעוולה של רשלנות מקצועית.

התובע שכר את שירותיו של הנתבע, עו"ד במקצועו, לטיפול בהגשת ערעור על פסק דין של בית משפט השלום, שחייב אותו בתשלום סך של כ- 300,000 ש"ח נכון למועד שניתן פסק הדין.

הנתבע לא הגיש ערעור במועד (ובכלל).

התובע תובע פיצויים בגובה הסכום שנאלץ לשלם בפשרה אליה הגיע עם הזוכה (200,000 ש"ח), לאור פסק הדין שהפך חלוט ולאחר שקיבל התראה טרם פתיחת הליכי הוצל"פ לגבייתו. עוד הוא תובע החזר מלוא שכר הטרחה ששילם לנתבע מראש בעבור הטיפול בערעור.

התביעה

1.              התובע עוסק בהתקנת אזעקות (להלן: התובע או בוני). ביום 10/10/2004 ניתן בבית משפט השלום בתל-אביב פסק דין שמחייב את התובע בתשלום סך של 154,297 ש"ח לחברת הביטוח מנורה וסך נוסף של 64,786 ש"ח לחברת הביטוח איילון. הכל בצירוף ה"ה וריבית כחוק מאוגוסט 2000 ובצירוף הוצאות בסך של 13,000 ש"ח+מע"מ (פסק הדין בת.א (ת"א) 50764/01, כב' הש' חגי ברנר, צורף כנספח א' לתצהיר התובע, להלן: פסק הדין).

2.              עניינו של פסק הדין בפריצה שאירעה בבית עסק ברחובות. חברות הביטוח מנורה ואיילון ( המבטחות) שיפו את בעל העסק והגישו תביעת שיבוב כנגד בוני, חברת צוות 3 וחברת הביטוח אריה, שביטחה את צוות 3. התובע הוא שהתקין את מערכת האזעקה בבית העסק וסיפק לו שירותי תחזוקה. צוות 3 סיפקה לבית העסק שירותי מוקד. בית המשפט דחה את התביעה כנגד צוות 3 וחברת הביטוח אריה וקיבל את התביעה כנגד בוני. בית המשפט מצא שבוני ניטרל את הגלאים באזור הפריצה כך שלמרות שמערכת האזעקה נדרכה, הגלאים שהיו אמורים להתריע על הפריצה לא פעלו. מטעם זה, קיבל את התביעה כנגד בוני.

3.              התובע פנה לנתבע על מנת לכלכל צעדיו ולקבל חוות דעתו בעניין אפשרות הגשת ערעור על פסק הדין. לטענת התובע, בהסתמך על המלצתו של הנתבע שסיכויי הערעור גבוהים, שכר את שירותיו, ובאותו מעמד נחתם בין הצדדים הסכם שכר הטרחה. אין מחלוקת, שהתובע שילם לנתבע את מלוא שכרו המוסכם כבר בפגישה הראשונה (עדות הנתבע בעמ' 30 ש' 22).

4.              מעיון בהסכם עולה, כי תחת כותרת " הטיפול" בהסכם צוין: " מהות העניין: הגשת ערעור לביהמ"ש המחוזי בעניין תיק 52764/01". עוד נקבע, כי " תמורת הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי בעניין תיק מס' 52764/01 ישולם 45,000 ש"ח + מע"מ במזומן" וכי " התשלום כולל טיפול בעיכוב ההליכים בהוצל"פ באם יפתח תיק הוצל"פ". " אם יורה בית המשפט על החזר הוצאות ו/או אגרות ימסרו סכומים אלה לידי המערער" (להלן: ההסכם, נספח ב' לתצהיר).

[יש לציין, כי תחילה נעשה הסכם מיום 4/11/04 בכתב ידו של הנתבע. זה הודפס בשינויים קלים במסמך ללא תאריך, ונחתם בשנית. נפלה טעות במספר התיק הן בהסכם שבכתב יד והן בזה המודפס. המספר הנכון הוא 50764/01].

5.              אין מחלוקת שהנתבע לא הגיש ערעור.       
סמוך לפקיעת המועד להגשת הערעור, הגיש הנתבע בקשה (לא מוסכמת) להארכת המועד להגשת הערעור ב- 45 ימים, שנתמכה בתצהיר התובע. לדברי הנתבע, לא התקבלה החלטה בבקשה וככל הנראה, גם לא הוגשה לה תגובת המשיבים (עמ' 43 ש' 2-11).         
מכל מקום, ערעור לא הוגש גם בתום 45 הימים הנוספים.    
[הבקשה להארכת מועד, ללא חותמת "נתקבל", שבה צוין כי פסק הדין התקבל אצל התובע ביום 17/10/04 ותצהיר התובע מיום 30/11/04 לתמיכה בבקשה, צורפו כנספחים א-ב לתצהיר הנתבע. החלטת ביניים מיום 1/12/04 (לתגובה תוך 20 ימים), צורפה כמוצג נת/1. מהחלטת הביניים עולה שהבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 30/11/04].

6.              לטענת התובע, לאחר שהנתבע קיבל את מלוא שכר הטרחה, הוא יעץ לו לנהל מו"מ עם חברת הביטוח, ולהציע לסגור את התיק בתשלום של 120,000 ש"ח במזומן או 150,000 ש"ח בתשלומים. התובע הסכים לקיים מו"מ כאמור, תוך שסמך על שיקול דעתו המקצועי של הנתבע שיכלכל צעדיו כך שזכויותיו בנוגע לערעור לא ייפגעו. אלא שברשלנותו, הנתבע לא הגיש ערעור בתקופה הקבועה לפי חוק, במקביל לניהול המו"מ. הנתבע לא דיווח לתובע על כך שלא התקבלה אורכה להגשת הערעור. יתר על כן,  לאורך כל הדרך הפיג הנתבע את חששותיו באומרו כי למרות חלוף המועד, ניתן להגיש ערעור בכל עת. בדיעבד התברר לתובע, כי לא ניתנה אורכה להגשת הערעור וכי לבד ממחדלו של הנתבע באי-הגשת הערעור, הנתבע גם לא פעל בשקידה ראויה לנסות ולסיים את העניין בפשרה.

7.              לטענת התובע, במהלך השנים ניסה מספר רב של פעמים לקבל מהנתבע דין וחשבון ממשי ונכון על התקדמות המו"מ, ללא הועיל. הנתבע התחמק ממנו וביטל את הפגישות המעטות שהצליח לקבוע איתו באמתלות שווא. בשיחות הטלפון שזכו למענה ציין שאין לו חדש ביחס להתקדמות המו"מ, כיוון שאינו תופס את עוה"ד של חברת הביטוח.

8.              בנסיבות אלה פנה התובע לחתנו, עו"ד דבוש, שהינו עו"ד משנת 2007, על מנת שיסייע בידו ויפנה לנתבע ולעוה"ד של המבטחות. עו"ד דבוש פנה לעורך הדין של המבטחות, שהודיע כי מרשותיו לא תתפשרנה על סך של 120,000 ש"ח. התובע עדכן את הנתבע בשיחה זו, אולם גם לאחריה לא עשה הנתבע דבר והמשיך לבטל את הפגישות שנקבעו עמו. בהמשך לכך שלח עו"ד דבוש לנתבע מכתב מיום 3/1/08 ובו תיאור השתלשלות האירועים וביקש, בין היתר, לתאם עמו פגישה (נספח ג לתצהיר התובע). כחודש לאחר מכן, בתאריך 10/2/08, התקיימה פגישה במשרדו של הנתבע, ובה התברר לתובע, כי כל פועלו של הנתבע בתקופה שעד לפגישה זו, הסתכם במשלוח מכתב לב"כ המבטחות בשנת 2006, דהיינו: כשנתיים לאחר חתימת ההסכם ולאחר שחלף המועד להגשת הערעור. גם במהלך פגישה זו, כאשר עו"ד דבוש העלה את הטענה שעבר מועד הגשת הערעור, השיב הנתבע כי עדיין קיימת האפשרות להגיש ערעור. לדרישת התובע, במהלך הפגישה הנתבע התקשר לב"כ המבטחות, עו"ד כהן, שהתרעם על התמשכות המו"מ. הנתבע הציע פשרה של 180,000 ש"ח שאותה ביקש עו"ד כהן להעביר לאישור מרשתו. לפי גרסת התובע, הוא ביקש לשקול פשרה זו ואפשרותו לעמוד בה.

9.              במרץ 2009 קיבל התובע התראה מחברת הביטוח מנורה טרם פתיחה בהליכי הוצל"פ לביצוע פסק הדין, שלפיה עומד סכום החוב בחלוף תקופה של 5 שנים מאז שניתן פסק הדין, על סך של 351,308 ש"ח, כולל ריבית והפרשי הצמדה (נספח ד' לתצהיר הנתבע).